התמודדות וטיפול ביבלת בכף הרגל

יבלת בכף הרגלגוף האדם טומן בחובו הרבה תופעות מסתוריות, ביניהן מחלות ונגעים שונים ומשונים. אין ספק כי אחד הנגעים הפחות אסתטיים למראה ולמגע כאחד הוא היבלת.

היבלת יכולה להופיע באזורים שונים בגוף, אולם הנפוצים ביותר הם אצבעות הידיים וכפות הרגליים. הופעה של יבלת בכף הרגל יכולה להכאיב מאוד לא פעם, ובכך להפוך מפגם אסתטי בלבד למפגע שמפריע לאורח החיים.

היבלת היא אחת מנגעי העור הנפוצים ביותר בעולם, וההנחה המקובלת היא שאחד מכל עשרה ישראלים סובל מיבלת בכף הרגל.

היבלת מתמקמת באופן השכיח ביותר באזור הקרסול, אך יכולה להופיע גם באצבעות כף הרגל. בגלל מיקומה הבעייתי, היבלת מפריעה ומקשה לא פעם על ההליכה שהופכת מפעולה יומיומית למטרד כואב למדי.

הגורמים להיווצרות יבלת בכף הרגל

היבלת, הקרויה גם "ורוקה", נוצרת כתגובה לזיהום בווירוס הפפילומה האנושי (אותו אחד שנמצא קשור בסרטן צוואר הרחם). לווירוס זה מספר רב של זנים האחראיים ליצירת היבלת הם 1,2,4 HPV.

הנגיף מדביק תאי עור הקרויים "קרטינוציטים" שהם למעשה תאי עור מתים. כמות תאי העור המתים בכף הרגל היא הגבוהה ביותר באזורים החשופים ללחץ כמו הקרסול, זוהי הסיבה שבגללה יבלות נפוצות יותר באזור זה.

הנגיף משתכפל בתוך הקרטינוציטים וגורם להרמה של העור באזור הנגוע והתקשות שלו. יש עיוות של הרקמה שנמצאת סביב הנגיף, וכך נוצר המראה האופייני של היבלת.

נגיף הפפילומה הוא מדבק מאוד ולכן יש לנקוט משנה זהירות במקומות כמו מקלחות משותפות ובריכות ציבוריות בכדי לא להידבק, כמו כן מומלץ להחליף גרביים בכל יום ולהימנע ממגע של אזורי גוף אחרים עם היבלת.

על אף שנגיף הפפילומה הוא נפוץ וכיום קיים חיסון כנגד הזן של פפילומה שגורם לסרטן צוואר הרחם, טרם נמצא חיסון כנגד הזנים שגורמים ליבלות.

טיפול ביבלת ויראלית בכף הרגל

על אף ההתקדמות הרבה בטיפול וריפוי של מחלות זיהומיות שונות, המדע והרפואה ממשיכים לנהל מאבק עיקש כנגד הוירוסים. מדובר בזיהומים שקשה מאוד להיפטר מהם וכך גם בנוגע לטיפול ביבלת.

הטיפול כנגד יבלת כף הרגל אינו טיפול מוחלט והוא לא מבטיח שהיבלת לא תחזור. חלק מהטיפולים מכניסים את הווירוס למצב של "תרדמת", אך לאחר זמן מה היבלת חוזרת כשהווירוס שב לתקוף.

טיפולים המוצעים כיום הם:

  • טיפול בחומצה סליצילית: מדובר במשחה המכילה את החומצה הנ"ל. היא מייבשת את האזור של היבלת ולעיתים מעלימה אותה. משחות לדוגמא הן ורוציד או ורומל. דרושה התמדה בטיפול של 7-10 ימים. הטיפול איננו מכאיב.
  • טיפול בחנקן נוזלי: חנקן נוזלי הוא חומר בטמפרטורה מאוד נמוכה אותו מורחים בעזרת קיסם אוזניים או מתיזים על אזור היבלת. החנקן הנוזלי מקפיא את היבלת עד לשורש שלה ומשמיד את הווירוס שגרם לה. טיפול זה מבוצע אך ורק על-ידי רופא ונהוג לחזור עליו פעמיים. לאחר כחודש האזור של היבלת משחיר ונושר. ייתכנו כאבים, אדמומיות ושלפוחיות בעקבות הטיפול.
  •  צריבה באמצעות לייזר: דורשת הרדמה מקומית של האזור טרם הטיפול. הטיפול הוא חד פעמי ומתבצע רק על-ידי רופא. בעבר היה מקובל לצרוב את האזור באמצעות זרם חשמלי אך טיפול זה כמעט ולא מבוצע כיום.

גם בתחום הנ"ל קיימות "תרופות סבתא" שונות שהנפוצות שבהן כוללות: הדבקת נייר סלוטייפ על הנגע בכדי לייבשו, סחיטת "חלב" מעלים של עץ תאנה או עץ פיקוס ומריחתו על הנגע עד שיתייבש וייפול.

התרופה הטובה ביותר למצבים כאלה היא מניעה ולכן חשוב לזכור שאין תחליף לשמירה על היגיינה של כפות הרגליים.

ראו גם:

מניעת פטרת הציפורניים

גורמים לפטרת הציפורניים